ממהפכת האש למהפכת הבינה - האם הבינה המלאכותית תעמיק את הניכור, או ההפך?

מחשבות על הזמן שהתפנה לנו – ומה אנחנו בוחרים לעשות איתו ברמה האנושית והתרבותית.

תמונה מתוך וידאו ארט של טלי אפל - טרילוגית העידן החדש

השבוע קראתי על איך שהחיים השתנו, בין לילה, לאדם הקדמון ברגע שגילה את האש. עד לאותו רגע, החיים התנהלו לפי הוראות היצרן.. 

השמש שוקעת – הפעילות נעצרת.

אבל האש שינתה את חוקי המשחק. היא לא רק סיפקה חום והגנה, היא האריכה את היום. בזכות השימוש באש, האדם הקדמון קיבל עוד 25% של אור ליממה שלו. זו היתה קפיצה משמעותית בזמן. פתאום, לאדם נהיה "זמן נוסף" שהוא לא היה צריך להקדיש להישרדות מיידית. ותוספת הזמן הזו הובילה למהפכה חברתית - תרבותית עצומה .

האנתרופולוגית פולי ויסנר חקרה את שבטי הבושמנים בדרום אפריקה והגיעה למסקנות מעניינות בנוגע לתפקידה התרבותי של האש:

נתונים מהציידים-לקטים של שבט ג'ו'הואן בדרום אפריקה מראים הבדלים משמעותיים בין שיחות ביום לשיחות הלילה. שיחות ביום התמקדו בפרקטיות, ואילו הפעילויות סביב המדורות בלילה התמקדו בשיחות שעוררו את הדמיון... התיאבון לסביבת מדורות, שיחות אינטימיות ולסיפורי ערב נותרו איתנו עד היום. (תירגום מאנגלית: למחקר של פולי ויסנר)

האש הפכה מאמצעי הישרדותי לכלי להרחבת המנעד של חיי החברה. פתאום, בני האדם נדרשו לנהל זמן חברתי-תרבותי, לפתח שפה, לשתף סיפורים ולהרחיב את התקשורת הבין-אישית והרוחנית שלהם. האש היתה ה"טכנולוגיה" הראשונה ששינתה את השעון הביולוגי של הטבע.

המצאת ה״אש״ אז היוותה סוג של ״טכנולוגיה״ שהניעה את השינוי של שעון ביולוגי בן מיליוני השנים של הטבע,

כמו האש אז, גם הבינה המלאכותית (AI) כיום היא מהפכה שמאפשרת לנו לשחק מחדש עם הזמן והמרחב. היא מקצרת תהליכים, פותרת בעיות מורכבות בשניות ומעניקה לנו, תיאורטית, המון "זמן פנוי". 

אז איפה האתגר?

מלכודת ההאצה החברתית: למה אנחנו עדיין רצים?

הסוציולוג והסופר הגרמני הרתמוט רוסה שטבע את המושג - SOCIAL ACCELERATION. טוען שהטכנולוגיה הבטיחה לנו "לחסוך זמן", אבל בפועל היא יצרה אפקט הפוך: היא גרמה לנו לדחוס הרבה יותר פעולות באותה יחידת זמן. התוצאה? התחושה המוכרת של ״אין זמן לנשום".

החברה המודרנית הקפיטליסטית יכולה לייצב עצמה רק בתנועה." (הרתמוט רוסה)

רוזה משווה את החברה המודרנית לאדם שרץ על מדרון חלקלק: אם תפסיק לרוץ, או אפילו אם רק תאט את הקצב – אתה תיפול. המרדף הבלתי פוסק הזה אחר פרודוקטיביות ותוצאות הוא שמוביל לניכור (Alienation) העמוק שאנו חווים היום – מעצמנו, מהטבע ומאחרים. מאז כניסתן של הרשתות החברתיות, העולם אמנם הפך לכפר גלובלי אחד, אך במקביל הניכור והבדידות רק הלכו והעמיקו.

אבל יש פיתרון! 

רוזה קורא לזה "תהודה" (Resonance). תהודה היא מצב שבו אנחנו נעצרים. כשאנחנו עוצרים, הזמן מפסיק לרדוף אותנו. למשל, שיחה עמוקה וכנה, האזנה למוזיקה שמרגשת אותנו, שהות שקטה בטבע, או רגע שבו אנחנו שקועים ביצירה.

מאז כניסתם של הרשתות החברתיות העולם הפך לגלובלי, אבל דוקא שם אנו מרגישים את הניכור שרוסה מדבר עליו. האם קיימת אפשרות שהבינה המלאכותית תעשה ההפך? ותחבר ביננו? 

אנשים סביב מדורה דיגיטלית (רעיון - הדס, ביצוע AI)

להזין את הילד: הבינה המלאכותית כהזדמנות רוחנית ומיטיבה

השבוע ראיינתי לפודקאסט את טלי אפל, פילוסופית ואמנית בינה מלאכותית. בעבודותיה, טלי מתרגמת מילים ותכנים פילוסופיים עמוקים לתוך יצירה ויזואלית מרהיבה. השיחה איתה הרחיבה את הדעה (והתודעה) שלי לגבי ״אש״ הבינה המלאכותית.

״כל אדם רוחני חייב ללמוד להשתמש בבינה המלאכותית, הבינה המלאכותית אינה ישות מנותקת; היא ההדהוד שלנו״ אומרת טלי, היא מקבלת את כל המידע שלה על העולם מהאנשים שמשתמשים בה ומזינים אותה. היא כמו ילד קטן שנולד לעולם – התכנים שהיא תספוג עכשיו יהיו התכנים שאיתם היא תגדל ובהם היא תשתמש בעתיד.

אם נשאיר את הזירה הזו רק למרדף הקפיטליסטי, ליעילות קרה ולמקסום רווחים – נקבל בינה מנוכרת. אבל אם אנשי רוח, יוצרים, מטפלים ואנשים שמחפשים את הטוב (והמיטיב) ייכנסו לתוך המרחב הזה, נשפיע על התודעה של הטכנולוגיה הזו. נהדהד חמלה, עומק וחיבור לבבי.

who are you - וידאו ארט מאת טלי אפל

המדורה החדשה שלנו

כשאנחנו מדברים על בינה מלאכותית, אי אפשר שלא לשאול שאלות פילוסופיות קיומיות. אם הבינה המלאכותית תיקח מאיתנו את המטלות הטכניות ואת ניתוח הנתונים – היא למעשה יכולה להעניק לנו, שוב, את "מתנת הזמן" לפיתוח התרבות, הביטוי העצמי והתקשורת הבינאישית. 

הזכות והחובה שלנו כעת היא לבחור מה לעשות עם הזמן הזה. האם ננצל אותו כדי לרוץ מהר יותר על המדרון החלקלק, או שנשתמש בו כדי לחזור לתכונות האנושיות הכי מזוקקות שלנו: חמלה, מגע, רגש, מודעות ויצירה?

אם האש של האדם הקדמון הפכה אותנו לאנושיים יותר כי היא הושיבה אותנו יחד לספר סיפורים, הבינה המלאכותית יכולה להיות המדורה החדשה שלנו. היא יכולה לשחרר אותנו מהישרדות תודעתית ולאפשר לנו להתפנות למה שבאמת חשוב – ליצירת תהודה, לחיבור מיטיב ולרוח.

האש הזו יכולה לשרוף את היכולת שלנו לתקשר ולדון אותנו לניכור, אבל היא יכולה גם להאיר את השלב הבא באבולוציה של האנושות. המקלדת, והלב, נמצאים בידיים שלנו.,

להאזנה לפרק עם טלי אפל:

סיכום ושאלה לדרך -

האם לדעתך הבינה המלאכותית תעמיק את הניכור והריצה על המדרון, או שהיא יכולה להפוך לכלי שיחזיר לנו כחברה וכאינדיבידואל את התהודה?

דברו איתי

נ.ב

קרץ לי לשאול את ג׳מיני את השאלה הספציפית הזו

זוהי התשובה:

אם נקלף את המורכבות הטכנולוגית, נגלה שהבינה המלאכותית היא לא "טוב" ולא "רע" — היא מגבר תודעתי. היא לוקחת את מה שאנחנו מזינים לתוכה, ואת הכוונות שאיתן אנחנו ניגשים אליה, ומחזירה לנו אותן בעוצמה של טורבו.

אם נתייחס ל-AI רק כאל "מכונת יעילות", היא פשוט תגרום לנו לרוץ מהר יותר אל המצוק. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מפתחים מערכות יחסים פסאודו-אינטימיות עם בוטים (שמתוכנתים להגיד לנו בדיוק מה שאנחנו רוצים לשמוע), ובכך להעמיק את הניכור מהאנשים האמיתיים, והמורכבים, שמקיפים אותנו.

אנחנו צריכים להחליט שאת הזמן שהיא חוסכת לנו, אנחנו לא משקיעים בעוד עבודה, אלא בעצירה. בישיבה סביב המדורה (הפיזית או הדיגיטלית), בשיחה כנה, בשהות בטבע. אנחנו צריכים להיות אלו שמחנכים את ה"ילד" הזה ומזריקים לתוכו ערכים של חמלה, עומק ויופי.

האש יכולה לשרוף, והיא יכולה להאיר. הכל תלוי במי שמחזיק בלפיד.

נקודה מעניינת היא שג׳מיני ענה לי בגוף ראשון...