אז מה התובנות שנקח איתנו ליום שאחרי הקורונה? סקר קצר

אפשר להגיד שכרגע אנחנו במצב של חסר זמן לא?

הכבישים דוממים, האנשים בבתים והזמן כאילו עצר מלכת, ה"גזירות" מאתגרות ובקלות אפשר להכנס לפאניקה. ואפשר לזכור שהכל זמני וגם המצב הזה יעבור ואז נשכח את כל הדברים הטובים שכן היו לנו בתקופה הזו.

אז החלטתי להתייעץ בחכמת ההמונים (הקטנה שלי) ולשאול מספר לקוחות, משפחה וחברים מה הם היו לוקחים איתם ליום שאחרי הקורונה. תובנה, משפט, הרגל חדש או תכונה ששמו לב שרכשו. אספתי את הכל וגיבשתי את זה ל9 דברים שכדאי לזכור לקחת ליום שאחרי הקורונה:

זה המקום להגיד תודה רבה לכל מי שקיבל/ה סמס פתאומי וענה/תה מהלב.

בתמונה: גינת ירק שעשינו משאריות פחי פלסטיק.

1. חוויה משפחתית:

זוג, משפחה, יחידנים עם/בלי ילדים. כמעט כולם "מודים" שניתנה פה הזדמנות להכיר את הבית מחדש. ברור שזה לא קל ובודק את גבולות הסבלנות שלנו, אבל מצד שני אנשים מספרים שהם זכו לראות את ילדיהם גודלים אל מול עיניהם, חלקם אף העידו שהם נזכרו בילדים שלהם בתקופה הזו (ושלא ידעו ששכחו), חלקם הודו לזמן איכות עם בני/בנות זוגם. ליום שאחרי קורונה הם הבטיחו לעצמם לפנות יותר זמן למשפחה.

2. מרווח נשימה

"אם נשים לרגע בצד את תחושת אי - הוודאות הכלכלית, נגלה שאיכות החיים שלנו עלתה" ענה לי לקוח לשאלה המדוברת. חייכתי לעצמי, אני זוכרת איך זמן קצר לפני שהתחילה הקורונה, דיברנו על האינטנסיביות המוגזמת שאנחנו מרגישים בחיי היום יום ועל איך זה יכול להיות שאנחנו בכזה קצב מטורף, פועלים במתכונת של מקרים ותגובות מבלי לעצור לרגע. אפשר להגיד שזה אחד הדברים אם לא הא.. שאנשים רוצים לקחת איתם ליום שאחרי הקורונה. הרבה דיברו על ספורט. שהם גילו שהם יכולים לעשות ספורט שוב (בלי לצאת מהבית) לישון יותר, יוגה, מדיטציות, מיינדפולנס בזום או קורסים מקצועייים שתמיד רצו ללמוד ולא היה להם זמן, שקט מלגור בפקקים ולחזור ב 20:00. חלקם הודיעו חד משמעית שהם עוברים לעבוד מהבית.

3.יוזמה

כמה זמן אתם מחכים לכתוב את התכנים של האתר? לצאת עם האפליקציה, הספר, הקורס שלכם, לעבור לדיגיטל או להגיד לבוס שאתם רוצים לעבוד מהבית? הנה, זה מה שחלק מהאנשים עשו. לפני החזרה, קחו פרויקט, אפילו רק אחד ותגשימו אותו. זה יכול להיות פרוייקט גדול או קטן, העיקר שיהיה פרויקט מיטיב, כזה שלרוב, דוחים :-).

4.אי ודאות

אפשר להכנס לבהלה (ספרו לי על זה), אבל ביום שאחרי, ששאון המרוץ יתחיל מחדש, אנחנו נשכח את ההרגשה של איך זה לא לחיות בתוך מירוץ שלא ברור מדוע אנו רצים ומה לעזאזל המטרה שלו.

"דוקא עכשיו כשאין ודאות הכל אפשרי", "כל יום חיים מחדש מבלי יכולת באמת לתכנן רחוק מדי" "לעשות יותר את מה שאני רוצה ולא מה שאני צריך" "החיים קצרים מידי בשביל להמשיך לעשות אותם טעויות"

אין ספק שלעבוד 60 - 80 שעות בשבוע, לא למצוא זמן איכות, לפספס את הילדים שלנו גודלים, להתפשר, להכניס עוד ועוד סטרס למערכת זה לא נכון לשום מערכת!

אנקדוטה מדוברת של השנים האחרונות הוא BURNOUT - תשישות כרונית כתוצאה מעבודה מאומצת (לאו דוקא פיזית) כנראה אחד האתגרים הרציניים של הדור שלנו. נראה שהאי - הודאות הגיעה בזמן טוב.

"What can you do to promote world peace? Go home and love your family". (אמא תרזה)

5. להסכים לשינוי

"הופתעתי לגלות שיש לי יכולת הכלה יותר ממה שאני חשבתי" כתבה לי חברה. "להעריך כל רגע" אמרה אחרת. כמה וכמה א.נשים סיפרו שברגע שהסכימו למצב, גילו בעצמם התמסרות, סובלנות, הכלה, נוכחות, הקשבה מעבר למה שהם ציפו ואת זה הם רוצים לקחת איתם הלאה. פה זה המקום להוסיף שעוד בטח אכתוב רבות על מקרי הנס, הרופאים האמיצים ללא חת, השכנים והחברים, המוסדות והתאגידים שנתנו יד ובעיקר המון לב. לא אמרו שחום זה מה שצריך כדי לחסל קור(ונה)?

6. הצורך במגע

בתקופה כזו שבה אנחנו סגורים בבית, פתאום גילינו כמה אנו מתגעגעים לחברים ובני משפחה ואפילו לאנשים שעובדים איתנו. הדבר הכי בסיסי לרוב הישראלים זה פשוט..לחבק. וזה מה שדיברו עליו. הידיים שלנו שטבעי להן לגעת, להרגיש, לחבק ולהרגיש חיבור פיזי, מאותתות לנו.

מטפלים מספרים שהם מתגעגעים לגעת, אנשים מספרים שהם מתגעגעים למגע.

הצעה: כמו הטעם הראשון של האוכל אחרי הצום של יום כיפור, תנו כבוד וזמן לחיבוקים הראשונים שלכם. תרגישו הלכה למעשה, מה זו טעינה חשמלית.

קרדיט לתמונה: Vonecia Carswell on Unsplash

7. גמילה מצרכנות

איך אני, בתור ממתגת מעיזה להגיד דבר כזה!!

התמכרות הוא הרגל מוחי, קריאה כימית (מחבר שנקרא דופאמין) ששולח מסר למוח "חפש לי ריגוש" - אם תרכוש את זה, יהיה לך תועלת מזה. אין לנו איך לעצור התמכרות, זו פעולה טבעית של המוח שלנו.

בתמונה: אימייל מאיבי שאני מקבלת אחת לכמה לילות

"השעות האלה בלילה, שפתאם מקבלת מאיביי איזה מייל עם הצעות מפתות במחירים של פחות מ $10. איך הייתי מסבירה לעצמי היטב כמה כל מה שאני קונה זה הכרחי ומסווגת את המוצרים ל.. זה בשביל אבא.. זה בשבילי.. הא חייבת בשביל היומולדת של החברה של הבת מבית הספר כי יותר זול.. ועכשיו במבצע, לסגור את מתנות פסח שנה הבאה וכו'."

מוכר?

לי זה סופר מוכר.

הבידוד הוא סוג של זמן גמילה ודרך טובה להיגמל מהרגלים היא להחליף אותם באחרים. חייבים לרכוש? רכשו ממותגים מיטיבים.

וכממתגת לזה אני בעד :-)

ממה שעוד ראיתי בשטח, אפשר להחליף את התמכרות ל DIY (עשו זאת בעצמכם), ללמד ילדים למחזר, לצייר, לסרוג, לכתוב, לעשות גינת ירק בגג, לבנות כסא משאריות עצים. למלא את הצורך ביצירה אישית. הגדיל לעשות אתר פינטרסט.

ואוסיף עוד דבר אחד או שניים שארצה לקחת איתי לעולם החדש ולא נכנסו לסטטיסטיקה.

8. הומור

ההתחרפנות בבית נתנה מקום להמון הומור לצאת. לאורך התקופה הזו, כמה שאני דואגת - כך אני צוחקת. הרשת מלאה בדברים קורעים מצחוק וזה אפילו מוכח שצחוק מחזק את מערכת החיסון, יש אפילו ספר על סיפור אמיתי בנושא בשם"אנטומיה של מחלה" מאת נורמן קוזינס.

מתרגמת מגוגל את עיקרי הסיפור: "לאחר טיול מלחיץ ברוסיה במלחמה הקרה בשנת 1964, עורך Saturday Review, נורמן קוזינס, מספר כיצד קיבל מחלה מתישה שמגבירה אותו במיטה. בברכתו של אחד מרופאיו הוא עוזב את בית החולים ונכנס למלון נוח (ועם זאת פחות יקר) בו האוכל טוב יותר והוא יכול לצפות בסרטים מצחיקים". הספר כנראה מספיק חשוב שניתן להוריד אותו חינם באתר הספריה האינטרנטית

את ההמלצה נתן לי הבמאי רועי ורנר שבעקבות הקורונה שחרר לצפיה חינם את הסרט שלו "שניים בלילה" סרט מצחיק ומקסים בפני עצמו

והומור זה משהו שממש כדאי לקחת ליום שאחרי קורונה (נהיה זקוקים לזה רבות)

9. לוקאליות - הגלובליות החדשה

מצד אחד אין כניסה ויציאה מגבולות המדינה, מצד שני כל העולם כולו גשר צר שקורונה עברה בו, והנה גם אצל

השכן מחוץ לארץ יש קורונה.. זהו פוטנציאל להדדיות אוניברסלית ועוד יותר להדדיות לוקאלית. אם עוברים לפרקטי - גם כשהמשבר יעבור, כדאי להמשיך לרכוש מחקלאים ישראלים, להזמין ערכות יצירה מחנויות העיר ולפרגן לעסקים מקומיים.

יכול להיות שתשתנה דעתנו וכשנחזור למירוץ, שוב נסתער על חנויות הפיצ'פקס ונזמין כל מה שאפשר כדי להתכונן למרוץ של היותר שווה, יותר יפה, יותר חזקה, יותר, יותר.

אבל אני ממש מקוה שלא נעשה זאת ושההרגלים החדשים יוטמעו בנו. שלא נכנע ללחצים של ילדינו לקנות סליים כי "אין עם מה לשחק בבית", שנשקיע בלקנות מעט אבל מהעסקים המקומיים בהבנה שכל מה שצריך עכשיו זה ערבות הדדית. שנסע/נטוס פחות ונכין יותר אוכל מזין. והכי חשוב שנשקיע בבריאות שלנו ונעשה קצת יותר ספורט, כי אם החזקנו שלושה חודשים בבידוד והצלחנו להטיב במקצת - אז אפשר להמשיך.

אמן